פליטים

"פליטים" (Refugees) הם אנשים הנמלטים מרדיפה. הם מוגדרים ומוגנים באמנה הבינ”ל בדבר מעמדם של פליטים (1951), והפרוטוקול האופציונלי שלה מ-1967. האמנה מסדירה את העקרונות, הזכויות והחובות הבינ”ל הנוגעים לפליטים. בנוסף ישנן אמנות בינלאומיות ואזוריות רבות העוסקות במעמדם של הפליטים .  

סעיף 1(א)(2) לאמנה בדבר מעמדם של פליטים משנת 1951 (ישראל צד לה) מגדיר פליט כאדם הנמצא מחוץ לארץ אזרחותו או מקום מגוריו הקבוע, ואינו יכול להיזקק להגנתה של אותה ארץ או אינו רוצה בכך בשל פחד מבוסס להיות נרדף מטעמי גזע, דת, לאום, השקפה פוליטית או השתייכות לקיבוץ חברתי מסוים. פליטים אנשים אשר מרצונם החופשי הכפיפו עצמם להגנה של ארצם, או המוגנים על ידי מדינה שלישית אינם נחשבים עוד כפליטים. 

האמנה שוללת את ההגנות המגיעות לפליט במקרים הבאים: הוא ביצע פשע לא פוליטי חמור מחוץ לארץ המקלט לפני כניסתו לאותה מדינה כפליט, או; ביצע פשע נגד השלום, פשע מלחמה או פשע נגד האנושות, או; נאשם בביצוע מעשים הנוגדים את עקרונות האו"ם. ניתן לגרש פליט למדינה שאינה המדינה ממנה ברח (ומסכימה לקבלו) בנסיבות מצומצמות ביותר, דהיינו, אם הוא מהווה איום חמור על בטחון המדינה המארחת או מהווה סכנה לציבור המדינה המארחת ורק לאחר הליך משפטי הוגן. 

אנשים שאינם ממלאים אחר הגדרת פליט אולם לא ניתן להחזירם בשל צרכים אחרים של הגנה בינ”ל עשויים בכל זאת להיות זכאים להגנות מוגבלות יותר. אנשים אלו זכאים לכל הפחות להגנה על בסיס עקרון "אי ההחזרה" (non-refoulement). לפי סעיף 73 לפרוטוקול הראשון, פליטים ייהנו מהגנות המוענקות ל"אנשים מוגנים" באמנת ז'נבה הרביעית.

האמנות הבינלאומיות והאזוריות הנוגעות לפליטים: